top of page

ניוזלטר ינואר 2024

שנת 2023 מאחורינו. שנה לא פשוטה בלשון המעטה. הרבעון האחרון מטיל צל גדול וכבד על כל השנה ומשתלט על הזיכרון הן הפרטי והן הקולקטיבי אבל צריך לזכור שהשנה החלה בהכרזה על רפורמה במערכת המשפט וההכרזה הציתה מדורה ענקית של מחאה ומחאה שכנגד, הוציאה רבבות לרחובות והובילה לקרע עמוק בחברה הישראלית. מבלי להיכנס עמוק מדי לדיונים על מי אשם ומה יקרה ביום שאחרי, אין ספק שהקרע הזה החליש אותנו, פגע בחוסן שלנו ואם לא זה מה שהביא עלינו את המתקפה הנוראית בשמחת תורה, זה בודאי אחד הגורמים המשמעותיים לחוסר המוכנות, להפתעה הגדולה, לקריסת הקונספציות ולאיחור הגדול והנורא בכל מה שקשור להתעשתות, לבלימת המתקפה ולהתקפת נגד. ועם זאת, מתוך השאול העמוק שאליו צנחה החברה הישראלית צמחו ניצנים של חיבור, של אחדות, של איחוי הקרעים וריפוי החולאים. דרך ארוכה עוד לפנינו אבל עכשיו אנחנו כבר יותר יד ביד בדרך הזו. צריך להחזיק חזק את הידיים ולא לתת לאחיזה להתרופף. מנגנוני המחאה שקמו והתבססו עד השבעה באוקטובר הוסבו והיו למנגנונים אזרחיים שמתפעלים בצורה פנטסטית את הערבות ההדדית הנושנה והנשכחת שלנו. רוח ההתנדבות, המסירות, ההקרבה, חירוף הנפש - פשוטו כמשמעו! כל אלה הם תכונות ויכולות חברתיות שנבטו מתוך הלבה הרותחת של הר הגעש שהתפרץ עלינו.

גם אנחנו - משקי דן, מצאנו לנו ייעוד ואפיק שדרכו אפשר להביא תועלת בדמות חמ"ל סיוע לחקלאים ולקהילות הקיבוציות. אט אט אנחנו חוזרים מהמשימה אד-הוק שאליה גויסנו אל שגרת העשייה. חוזרים אל פיתוח מערכת דיגיטלית, אל טיפול בזיהום קרקע בתחנות דלק, אל ארגון וליווי תהליכי רכש משותפים ואל תחזוקה של מערכת הרכש הקיימת. על כל אלה ועוד תוכלו לקרוא בשורות הבאות.

נשמח כרגיל למשוב, תגובות, ביקורת אם יש וכל התייחסות אחרת.

קריאה מהנה!

שנת 2023 הסתיימה, אני לא חושב שבתחילתה מישהו דמיין שהיא תסתיים במלחמה עם מעל 100 ילדים, נשים, גברים, חיילים וחיילות חטופים בעזה. מעל אלף ישראלים וישראליות שנרצחו, מאות חיילים וחיילות שנהרגו, אלפי פצועים ופצועות, ישובים שחלקם נבזז, נשרף ונחרב ומעל 200 אלף שנעקרו מבתיהם בעוטף עזה ויישובי הצפון. אני מעריך בזהירות שרבים ממי שקורא את הדף הזה חווה את הטרגדיה באופן אישי, משפחתי, קיבוצי או מהיכרות עקיפה. יחד עם זאת חשוב לציין קרני אור בדמות חקלאיי וחקלאיות העוטף שקמו מהשבת השחורה (7/10), אספו את השברים וחזרו לתפקד תוך מספר ימים תחת אש ותימרות עשן. חקלאים וחקלאיות יקרים אתם עומדים בגבורה רבה באתגר אדיר! אנחנו גאים בכם ואוהבים אתכם.   

במעבר חד לענייני מחירים - לפני שנה כשסיכמתי את 2022 רשמתי: "אפשר לומר שקיבלנו שיעור נוסף במחירי שיא לעומת שנת 2021 נקווה ש 2023 תהיה שנה עם מחירים פחות יקרים ופחות תנודתיים"... אז כן, הסתיימה 2023 ובמהלכה מחירי חומרי גלם להזנת בע"ח, דשן והדברה היו במגמת ירידה הדרגתית בחלק גדול מהשנה. נקווה שבשנת 2024 המגמה תימשך, אף על פי שממשיכים להתרחש בעולם אירועים גאופוליטיים (רוסיה-אוקראינה, סין – טייוואן, ישראל +המזרח התיכון, הובלה ימית בים האדום והשחור, בחירות בארה"ב) שיכולים להתדרדר מעבר לקיים בעת הזו ולגרום למחירי הסחורות להיות שוב תנודתיים.

עובדים עבורכם– היקף הקניות השנתי של המשקים בתחום התשומות החקלאיות בענפי הצומח והרפת (ללא תערובת) נע סביב 250 מיליון ₪ בשנה. אנו ב"משקי דן" עוקבים עבורכם אחר מצב השוק בישראל ובעולם, מנתחים את הגורמים המשפיעים ומשתפים אתכם בתובנות, ידע ומידע. תפקידנו: לשכלל תחרות במחירי התשומות, לשפר תנאי סחר, להכווין עיתוי רכש, לרכז קבוצות רכש ולעזור לכם לחסוך כסף. לרפתנים ולרפתניות אנו שולחים כל שבוע "תמונת שוק" וציטוטי מחירים. ואחת לחודש את "מדד משקי דן", כלי השוואתי לבחינת הרכש שביצעתם. בין לבין אנו דואגים לעדכן בזמן אמת ב"ווטסאפ" כאשר יש אירועים שעלולים להשפיע באופן מידי על המחירים. ולמנהלי.ות ענפי הצומח אנו מבצעים אחת לחודש מכרז ורכש קבוצתי לדשן ובמקביל שולחים את "מדד משקי דן" למחירי חומרי הדברה ודשן.

"עולים לאוויר" - בימים אלו אנו מפעילים את מערכת  BI משקי דן מערכת זו תאפשר לכם גישה אינטרנטית לאזור אישי שלכם בו תוכלו לראות את נתוני הרכש שלכם (בתשומות נבחרות) אל מול נתונים ממוצעים השוואתיים ואנונימיים של שאר המשקים. בשלב זה מופעל מודל "אזור אישי-רפת" ובמהלך השנה יופעל מודל "אזור אישי – גידולי הצומח". מבחינתנו מערכת זו היא כלי ניהולי נוסף עבורכם לצורך חיסכון כספי ושיפור מתמיד בתהליך קבלת החלטות ברכש גרעיני מספוא, דשן וחומרי הדברה. בהזדמנות זאת מזכיר את האג'נדה: הארגון שלך תמיד אתך!

שנת 2024 כבר כאן - קלה היא לא תהיה, דם ודמעות ילוו אותנו , לעת עתה. נקווה שבמהלך השנה ה"ביחד ננצח" יביא לניצחון במלחמה ולאחדות חברתית מתמשכת. שהאש תשכח, שמשפחות יתאחדו עם יקיריהם, שפצועים יחלימו במהרה, שהחיילים והחיילות יחזרו לביתם בשלום, שקהילות קיבוצי העוטף יחזרו אל ביתם ואדמתם ו"שהארץ תשקוט 40 שנה".

בהצלחה, רענן.

אסדרה - סקר קרקע בתחנות דלק

בימים אלו אנחנו – צוות מטעם התאחדות הארגונים הכלכליים – עוסקים מול המשרד להגנת הסביבה בבדיקת זיהום הקרקע בתחנות הדלק. הצוות פועל בשם 133 קיבוצים שייפו את כוחו מול המשרד. עברנו כברת דרך בגיבוש מתווה מוסכם לפעילות. ביצענו מיפוי שכולל תיאור של התחנה ומאפייניה לרבות תמונות מהשטח. לאחר המיפוי נערכת תכנית ספציפית לכל מתקן לביצוע סקר שכוללת רקע כללי של התחנה, גיאולוגיה, הידרוגיאולוגיה, מיקום האתר בהתאם למפת אזורי סכנה למקורות מים, תשתיות התחנה והצעה היכן בדיוק ובכמה נקודות לקדוח ולהוציא דגימה מעומק האדמה. לאחר קבלת אישור מהמשרד להגנת הסביבה על התכנית אפשר לגשת לביצוע הסקר.

איך עושים את סקר? מסמנים את הנקודות שבהן יש לקדוח וקודחים באמצעות מכשיר מיוחד חור בקוטר של כעשרה ס"מ ובעומק של 1-2 מטר (לפי התכנית שאושרה). לתוך הקדח מכניסים בזה אחר זה חלקים של מוט פלדה. מכניסים חלק, מחברים עוד חלק וכך הלאה. המקדח ממקודם הופך לפטיש ובמכות רצופות על המוט דוחף אותו לתוך האדמה לעומק של חמישה מטרים. החלק הראשון של המוט, זה שנכנס הכי עמוק, הוא חלול ובתוכו יש שרוול פלסטיק. אחרי שמגיעים לעומק הרצוי שולפים את המוטות ומפרקים בזה אחר זה את חלקיו. שרוול הפלסטיק שנמצא בפרק התחתון יוצא מלא באדמה שעולה מן המעמקים. את השרוול הזה חותכים לפרוסות, מסמנים בבירור ע"ג כל פרוסה מאיזה קידוח יצאה האדמה ומאיזה עומק והדגימה הזו הולכת למעבדה.

אם יש חשש שבאיזור התחנה עוברות תשתיות מתחת לפני האדמה – קווי מים, חשמל, דלק, תקשורת וכדומה, יתבצע הקידוח בצורה אחרת (זה נקרא חישוף תשתיות) במקום לקדוח באדמה מרטיבים היטב את האדמה ושואבים את הבוץ שנוצר. פעולת השאיבה היא הרבה יותר עדינה ופחות פוגענית מאשר פעולת הקידוח. זה עולה קצת יותר כסף אבל הימנעות מפגיעה בתשתיות עשויה לחסוך הרבה יותר מהעלות היתרה.


קידוחים לביצוע סקר - משמר הנגב

מידן סולר -מידן סולר ינואר המלא בקישור.

מידן 1-2024
.pdf
הורידו את PDF • 515KB

פורום מנהלי מרכולים - הפורום התכנס שוב והפעם הגענו למלון יערים שבמעלה החמישה, לשם פונו חלק מקהילת קיבוץ זיקים. הגענו לשמוע על האתגר שבדבר מהעיניים של מנהלת הקהילה גלית ברקת וגם על הכלבו שחוזר בימים אלו לפעילות מתונה, בעזרת פטו שמנהלת את כלבו יד מרדכי. פטו חברה בפורום וגם בת קיבוץ זיקים סיפרה על הטלטלה שעוברת הקהילה, המשפחה שלה והיא עצמה באופן אישי ובגוף ראשון. חלק אחד מדבריה של פטו צימרמן מובא

בהמשך, בפינה "נעים להכיר".

בהמשך המפגש פגשנו את ד"ר גידי ציפורי ,להרצאה בת שעתיים, בנושא בטיחות מזון במרכולים. ד"ר ציפורי הוא וטרינר בהכשרתו שעשה הסבה לתחום בריאות המזון לאחר שעבר תאונת עבודה - פרה שברה לו את פרק כף היד. כך שהוא מכיר את כל התהליך שעובר המזון - מהפרה ברפת ועד לצלחת... ד"ר ציפורי מאתגר את המוסכמות המוכרות ושוחט באלגנטיות פרות קדושות..

הוא עדכן אותנו בנהלים ותקנות חדשים, חלקם באמת פועלים למען בטיחות המזון ובריאות ציבור הקונים וחלקם תוצאה של הליכי קבלת החלטות מעוותים והתנגשות בין אינטרסים ובין אינטרסנטים. היה לנו מפגש מהנה ומעניין, מצפים כבר למפגש הבא.


פורום מפגד"ש - המפגש הבא מתוכנן להיערך ב - 16 בינואר. נקדיש אותו לנושא: "חקלאות וחקלאים בעת מלחמה" - ניהול וקבלת החלטות תחת אש, תחת הריסות ונזקים, בסיטואציה של ריחוק בין החקלאות לבין החקלאי (קהילות מפונות) ובמצוקת כח אדם. גורמים אלו ועוד של השפעת המלחמה על העשייה החקלאית בגד"ש. רשמים מהמפגש נעדכן בגיליון הבא.

פורום מנהלי תשתיות - פורום מנהלי התשתיות מתוכנן ל - 10 בינואר. המפגש ייערך בקיבוץ כיסופים ויעסוק בסוגיית תכנון פעילות השיקום של הקיבוץ. סוגייה מאד רלבנטית לעוד קיבוצים מלבד כיסופים.

את המפגש נקדיש לזכרו של חברנו אילן וייס ז"ל, שמשפחתו התבשרה השבוע שהוא נרצח בשבעה באוקטובר בבארי. הנה כמה מילים על אילן ז"ל: הסוף המר- אילן היה שותף מלא, פעיל, מתעניין ומועיל בפורום רכזי תשתיות של משקי דן. זה לא מובן מאליו. בארי הוא קיבוץ גדול ומבוסס מאד ולכאורה, יודע הכל ולא צריך עזרה. אבל אילן השכיל להבין את היתרון הגדול של הביחד, ידע לשבת על שפת הבאר שממנה שואבים את חוכמת ההמונים ולא רק לשתות בצמא את החוכמה הזאת, אלא גם לשכלל ולייעל אותה ולהפיק ממנה עוד ועוד תובנות. אילן אירח אותנו בגאווה רבה בבארי והראה לנו את הממלכה הענפה שהוא מנהל שכוללת פעילויות שונות שקשורות למרחב הקיבוצי. בנין, נוי, תברואה, תכנון ובניה, תחזוקה ועוד. הכל היה מנוהל ומאורגן היטב, תוך תיאום הדוק ומתמשך בין כל הגורמים השונים, פנים קיבוציים וחוצנים.

מעל כל אלה, אילן היה דעתן, קפדן, סקרן, מסודר ומאורגן, איש נעים הליכות ומסביר פנים. חסרונו כבר מורגש מזה שלושה חודשים. אבדן התקווה לשובו הוא מכה כואבת נוספת ומאידך, יש מעט נחמה בהתרת הספק. תנחומינו הכנים למשפחה ולקהילת בארי שזקוקה לכל כך הרבה תנחומים. בתקווה ובאמונה שעוד יבואו ימים טובים, נניח יסודות חדשים ועליהם נבנה וניבנה. נרחיב ונפתח. נאפשר לאילן להביט ממעל על התשתיות שהניח לנו, לראות אותן צומחות, פורחות ומשגשגות .

יהי זכרו ברוך.

גם בדנה ליס, כמו בכל ארגון, אנו עסוקים בסיכום שנת 2023 ובתכנון השנה שבפתח (בינתיים כבר נכנסה ועושה את צעדיה הראשונים). השנה שעברה לא היתה קלה לנו. לא הצלחנו להשיג את כל היעדים שהצבנו לעצמנו - היקף מכירות, מחזור פעילות ורווח כספי. כן הצלחנו בתנאים לא פשוטים לסייע ללא מעט לקוחות קיבוציים ופרטיים לרכוש כלי רכב בתנאים טובים, תחרותיים - הן תנאי הרכש והן תנאי המימון - ויותר מכך, לקבל ליווי מקצועי, יעיל, אדיב ומהיר. שזה בעצם היה היעד המרכזי שהצבנו לעצמנו בהקמת החברה ובייסוד שותפות עם צמח ליסינג ממשקי עמק הירדן. השותפות הזו מקצרת את המרחק (לא הגיאוגרפי..) בין הארגונים, מפתחת ומטפחת את שיתוף הפעולה וההפרייה ההדדית. שגם זה יעד חשוב. התוכניות לשנת 2024 גם הן שאפתניות אבל לא מדי. אנחנו מקווים ומאמינים שנצליח לממש אותן אבל בסוף בסוף זה תלוי בכם - ציבור הלקוחות. הפתגם אומר שאתם (הלקוח) תמיד צודקים ואתם יודעים מה טוב ומה נכון לכם. אז תעשו את זה! אנחנו כאן.. תחת הסלוגן:

"הארגון שלך תמיד אתך".

אנקדוטה. טיפה בים של רגשות, תחושות, אי ודאות, מתח ועוד.. סיפור קטן מאת פטו צימרמן חברת זיקים, מנהלת הכולבו ביד מרדכי ובימים טרופים אלה גם מסייעת בכלבו בזיקים. הנה הסיפור, כמעט ולא נגענו.

"שלב אחר שלב 

טיפסנו למטה

כשהגעתי לבית

התגעגעתי הביתה" (ג'ימבו ג'יי, "הבית בו גדלתי") 

בפעם הראשונה שנכנסתי לבית שלי בקיבוץ, הבית שעזבתי בבהלה בשבעה באוקטובר, עמדתי בכניסה ולא יכולתי לעשות כלום. אפילו לא לשבת. הבית שלי לא הופצץ. לא נפגע פיזית מפגעי המלחמה.

הבית היה סגור ומסוגר שלושה חודשים. התריסים היו מוגפים. מצאתי אותו כמו שעזבתי אותו. אפילו אבק לא נכנס אליו. ובכל זאת עמדתי המומה בפתח והרגשתי זרה בבית שלי. זה לא הבית שלי, אמרתי לעצמי.

באתי מהחדר שלי במלון. באתי ממקום לא פשוט, צפוף, נטול פרטיות, ללא אפשרות לקיים שגרה של משפחתיות. באתי מהגלות שנכפתה עלי. וגיליתי לחרדתי שאני כבר יותר רגילה לגלות היחסית נוחה הזאת מאשר לבית שלי.

ביתי המתבגרת נכנסה מיד לחדר שלה, נשכבה במיטה שלה וישנה שנת ישרים שעות ארוכות. זה מה שהיה חסר במצברים הנפשיים שלה. לישון במיטה שלה. לבד. לא עם אבא ואמא כמו שהיתה קטנה ולא עם החברה, כמו שהיה בלינה המשותפת שהיא בכלל לא מכירה. ככה זה, מנפלאות המח והנפש האנושיים.

ככה זה כשהמציאות זורקת אותנו לתוך בור עמוק ואפל ללא שום הכנה, ללא כוונה ובלי לראות קרן אור שחודרת לבור הזה. בלי ודאות, בהעדר אמון בכל מי שחשבנו שיגן עלינו ועם מעט מאד תקווה.

אז הנה אני, עומדת בכניסה לבית שלי, החשוך, הזר, המנוכר, שעמד וחיכה לי בדיוק כמו שעזבתי אותו ואני מרגישה שהוא לא הבית שלי. ובעלטה הזאת גמלה בליבי החלטה. אני אחזור לכאן. לקיבוץ שלי, לבית שלי. אני אשקם את הבית אפילו שלא ניזוק. אבנה אותו מחדש. אבנה את עצמי מחדש. אחזיר לעצמי את תחושת הבית. הבית הזה יהיה שוב הבית שלי. אני אשמור עליו והוא ישמור עלי...


עדיין לא מקבל.ת את הדיוור שלנו? מוזמנים לשלוח מייל - באיזה תחומיי עניין את.ה מתעניינים ואנחנו נדאג שתישארו מעודכנים. *מיועד ללקוחות הארגון בלבד* נא לציין שם קיבוץ, שם מלא ותפקיד



コメント


bottom of page