"האדמה צמאה עכשיו לגשם, ישטוף הכל נשכח מה שהיה.
העולם הזה רוצה קצת פשר, זמן להגיון והבנה, רוצים מילה של נחמה"
במלחמה כמו במלחמה. גם המלחמה הנוראה הזאת מולידה שירים. את השיר "מילה של נחמה" הנ"ל כתב יעקב (ינקי) היל במלאות חודש לטבח הנורא שהתחולל בשמחת תורה. ואללה, זה מה שאנחנו צריכים. קיבלנו מנות כל כך גדושות של הלם, פחד, זעזוע, אבל ויגון בכמויות ובעומקים שלא ידענו שקיימים בכלל. קיבלנו יחד עם כל אלה גם טונות על גבי טונות של סולידאריות, התנדבות, אהבת חינם, קירוב לבבות שכל כך חיפשנו בכל מקום ובכל דרך. ועכשיו, כבר יותר חורף מאשר סתיו, ובאמת כמאמר המשורר – "האדמה צמאה עכשיו לגשם, ישטוף הכל נשכח מה שהיה" אנחנו לא נוכל לשכוח אבל כן צריכים שטיפה טובה וכן, "העולם הזה רוצה קצת פשר, זמן להגיון והבנה, רוצים מילה של נחמה".
העסקה (איך נתקענו עם המילה הזאת? איך התגלגלנו לסיטואציה של עסקים עם מנוולי החמאס??) לשחרור החטופים הביאה איתה מעט נחמה. החזירה הביתה כמה עשרות חטופים אהובים ויקרים שיחד עם כל עם ישראל דאגנו להם וייחלנו לשובם. שמחנו עם המשפחות ועם הקהילות הקיבוציות. חיבקנו אותם מרחוק וניגבנו את נהרות הדמעות שהרטיבו לנו את הלחיים. "כבר יבשו עינינו מדמעות, ופינו כבר נותר אילם בלי קול..." כבר כמעט שכחנו שיש במאגר הדמעות גם דמעות שמחה. כמה טוב להיזכר..
רוצים מילה של נחמה!
זורעים בדמעה – זריעת החיטה בשדות הדרום והנגב נמצאת בעיצומה, יש נביטות והתחלה של מרבדים ירוקים. חקלאי העוטף עושים מאמצים לזרוע כמה שיותר שטח גם מערבית ל"232" (בהתאם לאישורי הצבא). השנה באמת זורעים בדמעה. נקווה שמזג האוויר והגשמים יהיו לטובת החקלאים באשר הם ושעד הקציר תחזור הרינה.
בעת הזו כולנו פועלים לחבק ולחזק את קהילות המשקים שפונו. ולסייע בכל דרך שניתן לרפתות ולגד"שים שעושים מאמצים אדירים להרים ראש ולהחזיר את הפעילות החקלאית לשגרה, למרות המלחמה. אנו ב"משקי דן" לרשותכם בכל נושא, וביחד עם "משקי הדרום ומשקי הנגב" נעשה את מירב המאמצים לתת פתרונות מהירים. אל תהססו לפנות אלינו!
מהנעשה בחקלאות:
ברפתות:
קיבוצי העוטף עובדות (למעט כיסופים שפונתה). צוותי העבודה מורכבים בחלקם מעובדי הרפת הישראלים הקבועים (כמעט כל העובדים הזרים עזבו) ובחלקם ממתנדבים עם המון רצון טוב שממשיכים לסייע בתקופה מאתגרת זו. על כך מגיעה להם תודה ענקית! האתגר בשבועות הבאים יהיה להמשיך למסד ולגייס כ"א לצוותי עבודה קבועים ומקצועיים, לצד המשך טיפול בנושאי הערכת נזקים, פיצויים, תכנון ושיפוץ והעברת המקל חזרה לידי המנהל/ת והקיבוץ.
בגד"ש:
זריעת החיטה וקטניות החורף בשלבים מתקדמים, כל דונם שאפשר זורעים. בשנה זו יש חשיבות גדולה לשיתוף הפעולה בין הגדש לרפת (בטח באותו המשק) לצורך אספקת תחמיצים, שחתות וקש בטווחי הובלה קצרים וכלכליים. שכן לאור המלחמה כמה עשרות אלפי דונמים בשטחי 0-4 ק"מ מהגבול כנראה לא ייזרעו.
במטעי האבוקדו והפרדסים:
עונת הקטיף במחסור אדיר בפועלים. התגייסות של אלפי ישראלים וישראליות שמתנדבים ומגיעים לקטוף מנעו קטסטרופה ויצרו מרווח נשימה לחקלאים. מצב זה מייצר הזדמנויות חיבור וקירוב בין קבוצות אוכלוסייה שונות לבין ענפי החקלאות. נקווה שבין המתנדבים יהיו גם כאלו שיבחרו להישאר.
מחירי תשומות :
מבחינה בורסאית ירידה כ 2%- בתירס, 5%- בחיטה, ומנגד עליה בסויה וכוספה סויה (מקור חלבון להזנת בע"ח). מחירי הדשנים (אוריאה ואוראן) עלו בתחילת החודש אך כעת המצב מתייצב. שער הדולר ירד במהלך החודש כ 7%- והיורו ירד כ 5%- ביחד עם ירידה כ 10%- במחיר הנפט נקווה לראות הוזלה בתשומות.
בקרוב חג החנוכה והאור... נקווה שכך יהיה. עד אז:
"את הגשם תן רק בעיתו.... ותן לנו לשוב ולראותם! יותר מזה אנחנו לא צריכים." - רענן כץ.
לחיי העם הזה וכמה טוב שהוא כזה!
ארגון עובדי הפלחה ביחד עם משקי דן ומשקי הנגב פתחו חמ"ל שפועל למען כלל החקלאים בעוטף ובנגב, מושבים וקיבוצים, במטרה לסייע בכל מה שניתן. בין כלל המשימות שעל הפרק, בארגון עובדי הפלחה, לקחנו על עצמנו להפגיש ביקושים עם היצעים של כח אדם בלתי מיומן. לחבר בין קבוצות מתנדבים לבין צרכי החקלאים בעיקר לקטיפים ועבודות שונות בחממות ובגד"ש. שדכנות חקלאית...
הפעילות הזו מזמנת לי חשיפה אל כל היופי הנמצא בעם ישראל וזה נותן חיזוק גדול לכלל האירועים הקשים אותם חווינו. העם מגויס כולו להתנדבות במשך כל ימות השבוע ובסוף יום ההתנדבות עוד מודים לי על שאפשרתי להם לתרום. העבודה עם אוכלוסייה גדולה של מתנדבים, ההזדמנות לתווך בינם לבין המשימות החקלאיות פשוט מחממת את הלב ונותנת boost של אויר לנשמה, דבר שכל כך נחוץ בימים קשים אלו.
בין כל הקבוצות המגיעות ראויות לציון במיוחד הקבוצות מהעדה האתיופית שמגיעות בהמוניהן מכל רחבי הארץ. כל שבוע מצליחים לארגן בין 3 ל 5 אוטובוסים ועד כה הם הצליחו לארגן מעל 8,000 מתנדבים (מתוכם אנחנו זכינו ל כ- 2,000 ). הם עובדים נהדרים ששמחים להתנדב ומספרם הולך וגדל משבוע לשבוע. יש להם מוסר עבודה גבוה, חריצות ונתינה מכל הלב, ללא הגבלה. מכאן אבקש להודות לחכ"ל (ח"כ לשעבר) גדי יברקן שמצליח להגיע אל הקהילות הללו בכל רחבי הארץ, לתווך להם את הצורך, להניע אותם לפעולה ולחבר אותם אלינו.
אנו ממשיכים לעבוד בתחום ומי שמעוניין.ת בעזרתנו, בין על מנת להתנדב או להעסיק קבוצות מתנדבים, מוזמן.ת ליצור קשר איתי או עם מירי.
כמו כולם, גם אנחנו כמהים לשגרה מבורכת ומריחים את פעמיה באים מן האופק. אשר על כן, אנחנו עוסקים גם בהשמת עובדים קבועים, שכירים. אפשר בהחלט לפנות אלינו גם אם צרכים לכח אדם קבוע.
משקים שמחזיקים אשרות העסקה (ויזות) פנויות של תאילנדים שעזבו ואין בכוונתם לחזור, יכולים לממש אותן ולהזמין עובדים מלאווים (רפובליקת מלאווי, מדינה במזרח אפריקה. בירתה היא לילונגווה).
בכל התחומים הנ"ל ניתן ליצור קשר איתי או עם מירי אטיאס. דורון- 050-7779897, מירי- 052-3610047
נאחל לימים של שקט לנשמה...
חלק מהבעיות שנוצרו בגין המלחמה שנכפתה עלינו הן דלקנים. אם בגלל הצטיידות בכלי רכב שקודם לא היו במאגר, אם בגלל התרחקות של כלי הרכב מתחנות הדלק הפנימיות או האזוריות שבהן נהגו לתדלק את הרכבים. כך או כך, מצאנו את עצמנו מספקים במהירות פתרונות לתדלוק באמצעות כרטיסים אישיים. זה לא הפתרון האידיאלי מבחינת כללי מינהל תקין ואבטחה אבל לעת הזו זה בהחלט נותן מענה סביר וטוב שיש הזדמנות לסייע.
לאחרונה הובא לידיעתנו כי קיים חשש שבחלק ממכלי הסולר נמצא נוזל חשוד כמהול. נמסר לנו שבבדיקות מעבדה שבוצעו בחלק מהמיכלים נמצאו ערכים לא תקינים. פרסמנו במשקים את הידיעה הזאת מכיוון שאם אכן מישהו מהל את הסולר, זו מעילה באמון וזה חמור מאד. ביקשנו ואנו שוב מבקשים לעדכן אותנו אם למי מכם נגרמו תקלות שיכולות להיות קשורות לסולר מהול. בהזדמנות זו נזכיר כללי יסוד בקבלת דלקים: אחרי שממלאים את המיכלית במסוף הדלק סוגרים את פתח המילוי של המיכלית וחותמים אותו עם פלומבה. על הפלומבה מוטבע מספר שצריך להיות זהה למספר שעל תעודת המשלוח. אם לא זה המצב, יש חשש שמישהו פתח את המיכל בדרך בין המילוי לבין הפריקה.
"צבא צועד על קיבתו" המשפט האלמותי כבר בן מאתיים שנים ולא נס ליחו. גם בעת הקשה הזו, גם הצבא, גם המערך האזרחי האדיר שמסייע הן בחזית והן בעורף וגם כל הציבור האזרחי בין בבתים האורגינליים בין במלונות וביעדי פינוי קצרי טווח או ארוכי טווח כוווולם צריכים לאכול. אירוע מאתגר משהו הן בחדרי האוכל והמטבחים והן בבתי הכולבו. מאתגר מבחינת אספקה – לוגיסטיקה אל מפעלי המזון והמחסנים הסיטונאיים ולוגיסטיקה אל נקודות הקצה. מאתגר מבחינת תפעול מוקדי האספקה במגבלות ביטחון, במגבלות תנועה בצירים, בחוסר כח אדם, ובאי וודאות לגבי היקף אוכלוסיית הצרכנים. ומאתגר בהיבט התכנוני, כאשר לא יודעים מה ילד יום. בין כל האתגרים הללו נדרשים מנהלי הענף על שלוחותיו לתפקד, לספק שירותי הסעדה מעולים – כרגיל בשגרה ואף יותר מכך. להציע אוכל מנחם, מחזק, מפצה, מעודד ועוד כהנה וכהנה תכונות המיוחסות לאוכל (שהוא מזונו הבסיסי של האדם). אנחנו משתדלים להיות היכן שצריך, לסייע, לתמוך, לייעץ, ללוות ובעיקר לקוות לטוב. אנקדוטה קטנה ראויה לציון בהקשר זה: מרבית הקהילה שפונתה מקיבוץ סעד שוהה במלון נבו בים המלח. האורחים, מפוני קיבוץ סעד, הפתיעו את עובדי המלון עם ארוחת צהריים שהם טרחו והכינו עבורם, כהבעת תודה על האירוח החם שהם מקבלים בשבועות האחרונים. "חשבנו כיצד נוכל להכיר תודה לצוות המלון, להחזיר קצת מהטוב שהם מרעיפים עלינו." מספרת שרוטן בראל – מנהלת הקהילה של סעד. אז באחד האמשים הכינו חברי הקהילה לעובדי המלון ארוחה מפוארת. נעמדו בכניסה לחדר האוכל, ובמחיאות כפיים סוערות והתרגשות גדולה קיבלו את 120 העובדות והעובדים שנכנסו כאורחים לחדר האוכל שלהם. המלצרים והמלצריות, חברי וחברות הקהילה, לקחו הזמנות, הגישו את המנות באהבה גדולה, הנעימו מנגינות ובסופה של הארוחה פינו וניקו.
השבת השחורה והמלחמה שנכפתה עלינו אילצה אותנו "לחשב מסלול מחדש"
היתה לנו תכנית פעולה סדורה לפורומים השונים, מועדים, תכנים ורשימות משתתפים. מטבע הדברים, נדרשנו למיין את התכניות ולהחליט מה רלבנטי לעת הזאת, לטפל במה שדחוף ולהשאיר את מה שלא לזמנים אחרים.
קורס דירקטורים, קורס אקסל, קורס נאמן בטיחות מזון נדחו. יצאנו מתוך הנחה שאלו מותרות שלאנשים אין ראש אליהן. אנחנו נאפשר את החזרת הפעילות המלאה כשכולם יתפנו, נפשית ופיזית.
אבל, לא על הכל ויתרנו! את הפורומים המקצועיים – מנהלי גד"ש, מנהלי תשתיות ומנהלי כולבו/ מרכולית החלטנו בכל זאת לקיים בשינויים המחויבים. שינינו את האג'נדה ואפשרנו לחברי הפורומים להוות קבוצת תמיכה. להחלפת דעות ולשיתוף ואם בכל זאת נשאר קצת מקום אז כן לעסוק גם בהיבטים מקצועיים. לא החלטנו על זה לבד. בכל אחד מהפורומים התייעצנו עם החברים אם ואיך נוח להם להיפגש. היתה קצת התלבטות מלכתחילה אבל בדיעבד, בשלושת הפורומים היה חד משמעי - מתאים להיפגש! וזה מה שהיה לנו:
פורום מנהלי תשתיות
את המפגש הזה קיימנו בזום ב- 8.11, הכל עוד הרגיש טרי ומלא אמוציות.
רב חברי הפורום התיצבו למפגש הוירטואלי, מול מצלמות פתוחות, עם ים של רגישות, אורך רוח, קבלה ותבונה. ומי שלא היה שם היה בהפוגה מהכאוס או בשליחות להגן על המדינה. רק אחד היה חסר כי הוא עדיין חסר– אילן. אילן וייס מבארי, חבר שלנו, חבר דומיננטי בפורום, מקצועי ומוערך שלא פספס אף מפגש. אילן מוגדר כנעדר מיום השבת ההיא... אנו נושאים תפילה לבשורות טובות מאילן, שיחזור אלינו במהרה בריא ושלם.
אז לא יכולנו להתחבק אבל שמחנו לראות פנים מוכרות, לדבר , לשתף, להציע עזרה אחד לשני, לדבר על חוסן אישי ואולי גם לחפש נחמה.. מקווים שבמפגש הבא תתפזר העלטה ונשוב לחיים נורמאליים..
מפגד"ש
פורום מנהלי הגד"ש התקיים במקום הכי לא שגרתי. ביה"ח שיבא בתל השומר, שם מאושפז חברינו אבידע בכר מנהל גד"ש בארי. הביקור הזה פתח פתח למי מאיתנו שמאד רצה ליצור קשר עם אבידע ולא מצא את המסילה הנכונה. אגב, מסתבר שאבידע ממש מתקומם נגד מי שלא מעז להתקרב אליו ובמקרים כאלו, כמו בהגדה של פסח – "אט פתח לו..." אם ההר לא בא אל מוחמד – אבידע מתגלגל אליו ולא מאפשר להתבייש או לפחד ממנו. חברי הקבוצה, שיכלו , הגיעו למפגש הלא רגיל שלנו, באנו לבקר, לעודד ולחבק את.
הסיפור של אבידע מוכר בציבור. הוא מתראיין (מעולה!) בתקשורת ומספר אותו בגילוי לב, בפתיחות ועם מבט אופטימי קדימה שקשה להבין מאין הוא שואב את הכוחות ותעצומות הנפש. אבידע הפך סלב בעל כורחו ומה שלא כולם מכירים זה את החוזק המנטלי של האיש המדהים הזה. באנו לחזק ויצאנו מחוזקים.
היה מרגש עד דמעות וכן-גם גברים בוכים! איחולי החלמה מהירה לאבידע ולביתו הדר.
פורום מנהלי מרכולים
את חברי הפורום פגשנו ב-28.11 בקיבוץ נען.
שמחנו להתראות, להתחבק, להתפרק, לשוחח ולקבל כוחות אחד מהשני.
שוחחנו על ההתמודדות בניהול הכלבו בימים אלה, על מלאים ואתגרים בימי השגרה החדשה שנכפתה עלינו.
כאן לא מיותר לציין - משקי דן עומדת לרשות כל המנהלים , אלה שעובדים ואלה שנבצר מהם לעבוד, בעת הזו . נשמח לסייע בכל שנדרש. תמיד אתכם!
קיבלנו סקירה אודות קיבוץ נען , ממנהלת הקהילה רעייה בן אברהם וממנהל העסקים עדי שרון
וגם שמענו על ההערכה הרבה לאורי מנהלת הכלבו, על מקצועיותה הרבה, אדיבותה ותרומתה להפיכת ה"מיני סופר" ל"בית חברתי". ביקרנו כולנו בכלבו היפה וגם אנחנו התרשמנו מכך!
את כל המפגשים מנחה ברגישות ובתבונה חמוטל דויטשמן.בת קיבוץ ניר עוז, ששני אחיינים שלה היו חטופים בשבי בעזה. למפגש האחרון, של מנהלי הכולבו, הגיע חמוטל בבוקר שבו האחיינים חזרו מהשבי אל חיק אמם רננה, בתקווה גדולה שבקרוב ישוחרר גם אביהם ויתר החטופים. אז זה בכלל בכלל לא מובן מאליו שחמוטל מצליחה לגייס את הכוחות להנחות מפגשים כאלה והיא מצליחה ועושה את זה לעילא ולעילא. כי אין דרך אחרת. תודה !
אחת הבעיות שיצרה המלחמה נוגעת לכלי רכב. קודם כל בגלל שעשרות כלי רכב ניזוקו לחלוטין (טוטאל – לוס בעגה המקצועית) ודבר נוסף הוא שאופי השימוש השתנה. אנשים שגרו במרחק של חמש דקות באופניים ממקום העבודה פתאום גרים במרחק שעתיים נסיעה, צרכים משפחתיים התפתחו ואתגר המינוע הפך לקריטי ומורכב. דנה ליס נחלצה מיד לעזרה ודאגה לסייע בפתרונות מינוע זמינים. חלקם בנדיבות משקי הנגב וחלקם בנדיבות של גורמים אחרים אבל כך או אחרת – נמצא פתרון מתאים כמעט מידית למרבית הצרכים. כשטבענו את הסלוגן "הארגון שלך תמיד אתך", לא דימינו עד כמה "תמיד" יכול להרחיק לכת..
כשיירגעו קצת רוחות המלחמה וצרכי השעה המידיים יתמתנו, נשמח לסייע במתן פתרונות של קבע אם במכירת כלי הרכב למשתמשים בתנאים מועדפים, אם בעסקאות ליסינג מימוני בתנאים נוחים ואם בכל דרך אחרת.
רק שנדע ימים טובים במהרה.
מדריך לתפעול רכבים שחונים זמן ארוך
רכבים רבים של חיילים, מילואימינקים ואזרחים עומדים במשך ימים רבים ואף שבועות, ללא שימוש וללא התנעה. מדובר במצב לא תקני אשר יכול להשפיע רבות על המשך שימוש תקין ברכב בעת שננסה להתניע אותו. המומחים הטכניים של כלמוביל, יבואנית יונדאי, מיצובישי, מרצדס, ג'נסיס ו- ORA מפרסמים מדריך ועצות מעשיות על מנת לשמור על תקינות הרכבים של הלוחמים בחזית בחלוקה לרכב בנזין, היברידי וחשמלי.
הפעם נעים לנו להכיר במסגרת המדור את קרינה אנגל ברט. קרינה מניר עוז, אמא של טום, יובל ומיקה, הפכה לדמות מוכרת אחרי שהיא ובנותיה חזרו מהשבי בעזה. בן זוגה רונן אנגל ז"ל , נחטף ונרצח בידי בניי העוולה . תנחומנו הכנים למשפחה. עד ה- שִׁבְעָה באוקטובר היתה קרינה מנהלת חשבונות במשקי הנגב, אחראית על מחלקת ספקים. תמיד עם חיוך, עם סבר פנים טובות, מסורה וחרוצה. כולנו דאגנו לקרינה מאד בתקופת השבי הנוראה, שמחים על חזרתה ומקווים לראות אותה שוב בעבודה, עם החיוך ועם סבר הפנים. נעים מאד להכיר!
עדיין לא מקבל.ת את הדיוור שלנו? מוזמנים לשלוח מייל - באיזה תחומ.יי עניין את.ה מתעניינים ואנחנו נדאג שתישארו מעודכנים . *מיועד ללקוחות הארגון בלבד* , נא לציין שם, קיבוץ, תפקיד