חמ"ל חרבות ברזל
"אחרי החגים יתחדש הכל. . . . . " האומנם?
אחרי החגים היינו אמורים לחזור לשגרה המבורכת, להיכנס במרץ לישורת האחרונה של 2023. להשיק את האזור האישי של מערכת הסחר הדיגיטלית, לתכנן תכניות עבודה לשנה הבאה, לקבץ קבוצות רכישה ולמנף כוחות קניה משותפים. כל מה ששגרה מבורכת יכולה להציע.
במקום זה חרב עלינו העולם ומצאנו את עצמנו מתמודדים עם טרגדיה מסדר גודל שאף פעם לא פגשנו. איבדנו חברים, קרובים, עובדים, אנשי כוחות הביטחון, וכמה קיבוצים חרבו עד היסוד. עשינו מאמץ לאסוף את עצמינו במהירות, להתעשת ולנסות מתוך הכאוס האיום והנורא הזה להציל מה שאפשר, לבקר נזקים, לתקן, לצמצם, למנוע ואולי אולי טיפונת להביט קדימה ולחפש אם יש קרני אור באופק הרחוק.
במסגרת זו נענינו לקריאת משקי הנגב להקים חמ"ל. התמקמנו במשרדים באבשלום (בית קמה), מתוך הבנת החשיבות של "להדליק אורות במשרדים" ולשדר פעילות וחיים.
החמ"ל תפקידו העיקרי הוא לשמר ולקדם את הפעילויות החקלאיות וכמובן שכשאנחנו פוגשים נושאים אחרים בהם אפשר לעזור אנחנו על זה. עיקר הפעילות היא במשקים שאליהם חדרו המחבלים וחוללו בהם שמות אבל לא רק. כל המשקים המאוימים על ידי ירי תלול מסלול ועל ידי מחבלים, שעד עכשיו עוד מסתובבים באזור, פונו כמעט מדיירים.
בלולים וברפתות נשארו תרנגולות פרות בלי אפשרות לחלק אוכל, לחלוב או להעמיס ולשלוח.
בגד"ש - אין אפשרות להיכנס עם כלי עיבוד, קטיף או זריעה ובדרך כלל אפילו לא להפעיל את מערכות ההשקיה והדישון. יש קשיים באספקה, הן לבעלי החיים, הם לאדם והן סולר. במקומות שבהם נפגעה אספקת החשמל ויש גנרטור הסולר הוא קריטי להפעלתו.
אנחנו נדרשים לסוגיות אלה. להחזרה לכשירות של מכוני חליבה פגועים. לאספקת מזונות לרפתות וללולים. לפינוי פגרים, הן מהרפת והן מהלול. לאספקת סולר תחת אבטחה. ואולי הכי מאתגר - כח אדם לביצוע המשימות. חולבים, טכנאים, עובדי קטיף ומיון ועוד...
ראויה לציון לשבח גדול הרוח הטובה שנושבת בחברה הישראלית ובכלל זה בעשייה החקלאית. כל מי שפונים אליו נענה בשמחה וברצון והרבה מאד הצעות עזרה כלליות גם ללא פניה.
בחמ"ל שלנו יש נציגות לגד"ש - אורן ברנע, דורון דיויד. אורי וירון אתנו אבל מרחוק. רענן, שמיל ופרץ מטפלים ברפתנים בשיתוף פעולה מלא וצמוד עם חמ"ל של יצרני החלב בראשות ליאור שמחה ועדי קפלן. תמיר מטפל באספקת מזונות לאדם ובדלקים וכן במשימות מיוחדות.
נקווה לימים טובים יותר בקרוב, לחזרת כל השבויים והנעדרים הביתה ובתוכם קרינה שלנו ובני משפחתה. והלוואי שמכאן ואילך נתבשר רק בשורות טובות. מהרעות שבענו די והותר.
מיכה אמיר
אוקטובר השחור...
שבועות קשים מאוד עברו על כולנו מאז המתקפה הקטלנית על קיבוצי ויישובי העוטף. תנחומינו למשפחות הנרצחים, ליבנו עם משפחות החטופים ואיחולינו לפצועים שיחלימו במהרה. בעת הזו כולנו פועלים לחבק ולחזק את קהילות המשקים שפונו. ולסייע בכל דרך שניתן לרפתות והגד"שים שעושים מאמצים אדירים להרים ראש ולהחזיר את הפעילות החקלאית לשגרה, למרות המלחמה. אנו ב"משקי דן" לרשותכם בכל נושא, וביחד עם "משקי הדרום ומשקי הנגב" נעשה את מירב המאמצים לתת פתרונות מהירים. אל תהססו לפנות אלינו.
מהנעשה בחקלאות (נכון לתחילת נובמבר):
ברפת - כל רפתות קיבוצי העוטף עובדות (למעט כיסופים שפונתה). צוותי העבודה מורכבים בחלקם מעובדי הרפת הישראלים הקבועים (כמעט כל העובדים הזרים עזבו) ובחלקם ממתנדבים עם המון רצון טוב שבאו לסייע בתקופה מאתגרת זו. על כך מגיעה להם תודה ענקית!. כמובן שיש המון אתגרים בעבודה השוטפת ושהפגיעה ממתקפת 7 באוקטובר כואבת בלב ובנפש, ונראית לעין בציוד תקול ופגוע במכוני החליבה, במתבנים שרופים, באובדן פרות ובירידה בתנובת החלב. ואף על פי כן, רפתני העוטף לא מוותרים וממשיכים את מפעל חייהם. יישר כוח!
בגד"ש- בוצעה ומתבצעת התארגנות מהירה לאומדן נזקים ובחינת חלופות להסבת שטחי מזרע אל מעבר לקו 0-7 ק"מ מגבול עזה. האתגרים גדולים והנזקים גדולים. יחד עם זאת אני פוגש מנהלי ומנהלות גדש שממשיכים קדימה במלוא הכוח והמוטיבציה ואין לי ספק שבקרוב שוב נוכל לראות שדות ירוקים במרחבי הנגב.
במטעי האבוקדו והפרדסים הגיע עונת הקטיף. גם כאן, יש נזקים גדולים, יש אזורים שלא ניתן להיכנס אליהם בגלל המלחמה ויש מחסור אדיר בפועלים. יחד עם זאת נקודת אור במצב המאתגר הינה התגייסות של אלפי ישראלים וישראליות שמתנדבים ומגיעים לסייע במאמצי הקטיף. שאפו גדול למתנדבים ולמתנדבות ולאנשים היקרים שעוסקים בצניעות מאחורי הקלעים בחיבור בין החקלאים למתנדבים.
גדיד התמרים מסתיים – העונה עוברת לשלב המיונים, האריזה והשיווק. נאחל לתמרנים שהאיכויות יהיו טובות, שיהיה ביקוש גדול בשוק, ושהתמורה הכלכלית תמלא רוח במפרשים ותעזור להתחיל עונה חדשה בראש מורם.
קרדיט לצילום: קק"ל - חניכי מכינות קדם צבאיות מתנדבים ומסייעים לקיבוצים בקטיף ואריזה
מחירי תשומות – סה"כ חודש ללא שינוי גדול במחירי גרעיני המספוא בבורסת הסחורות בשיקאגו. גם מחירי הדשנים יציבים ע"פ דוח הבנק העולמי. אע"פ כן, בארץ אנו עדים למגמה של העלאת מחירים ע"י הספקים. הן על רקע עלייה בשערי החליפין והן מהתייקרות לוגיסטית בייבוא סחורות לישראל כתוצאה מהמצב המלחמתי.
בברכת ימים טובים מאלו... רענן כץ
באחת מהלוויות הכואבות (בקבוצת שילר) היו לפחות שלושה מהמספידים, שלושתם בני משפחה קרובים שקברו את יקיריהם, שבראשית הדברים ביקשו ממאות המשתתפים בקהל, להרים את הראש, להסתכל למעלה, ולנשום עמוק. מתוך תהומות הכאב והיגון, הם מבקשים מהציבור וכנראה שדרך הציבור גם מעצמם לגייס תעצומות נפש, להביט קדימה ולגייס מבט אופטימי אל עבר העתיד. כמה רחוק העתיד? כמה תעצומות נדרשות? מי יודע?? אבל הגישה החיובית היא הבסיס להתקדמות.
האתגרים בתחום המזון, כמו במרבית התחומים האחרים, מתחלקים מהותית, בין אתגרי שגרה לאתגרי חירום. וגיאוגרפית, על פי מרחק הקיבוץ מרצועת עזה. אתגרי השגרה – התנהלות שוטפת של בתי הכולבו והמטבחים שבהם שגרת החיים קרובה לנורמלית. משפחות גרות בבתיהם בקיבוץ, ילדים נמצאים במסגרות, מבוגרים הולכים בבוקר לעבודה וחוזרים בערב הביתה. בקיבוצים האלה הבעיות העיקריות העדר כח אדם – עובדים מגויסים למילואים הן בקיבוצים והן אצל הספקים – וקשיי לוגיסטיקה ואספקה.
אתגרי החירום מטבע הדברים יותר מאתגרים. קהילות שלמות מפונות ומנהלות את החיים בסוג של גלות, בבתי מלון ברחבי הארץ כקהילות ואצל קרובי משפחה באופן פרטני. האספקה אמנם מבוצעת על ידי המארחים והם שדואגים לצרכים הבסיסיים אבל יש במקביל מאמצים גדולים לשמור על שפיות, לנהל את היומיום בצורה אפקטיבית ומשמעותית, ליצור תעסוקה לכל הגילאים ואולי הכי קשה – לעבד את אירועי ה – 7 באוקטובר. להתמודד עם שכול ואובדן, לקיים הלוויות, לנהל את המערכה להשבת החטופים והנעדרים ולטפל בפצעי הגוף והנפש הרבים והכואבים מאד. ולצד כל הקשיים האלה, גם להרים את הראש, לנשום עמוק, להסתכל רחוק קדימה ולחשוב על היום שאחרי.
אנחנו משתדלים לסייע ככל שניתן. חלק חשוב מאד מהסיוע הוא השמירה על קשר. האוזן הקשבת, הכתף התומכת, העצה הנכונה והנבונה במקום ובזמן הנכונים ואם יש אמצעים אז גם פתרון בעיות. בעיקר בשמירה על רציפות האספקה ועל מתן מענה הן בקיבוץ והן במלונות שאליהן התפנו התושבים. במלון מטבע הדברים יש פחות צרכים מכיוון שהמלון מספק את כל שירותי ההסעדה ועל זה נוספות תרומות וסיוע בהיקפים גדולים של עם ישראל בהמוניו, נדבנים, ספקים ועוד. לא צריך להיות נביא ולא חבר הקבינט המדיני-בטחוני בכדי להבין (על פי המידע המפורסם באמצעי התקשורת) שלפנינו אירוע שיקח עוד הרבה זמן.
נתאזר באורך רוח, נייחל להחלמת הפצועים, לחזרת השבויים והנעדרים ובכלל לימים טובים ושקטים.
מלחמת חרבות ברזל מאתגרת אותנו בתחומים רבים, בניהם תחום הסולר. בימי המלחמה הראשונים נזקקנו לסולר בגנרטורים במקומות שבהם "מישהו הפסיק את הזרם..." ודווקא במקומות האלה, מעשה שטן (פשוטו כמשמעו) יש קשיי גישה, אזור מלחמה, סכנה ממשית וצורך בליווי ואבטחה ובתיאום הכניסה לאתר. לא כל נהג מוכן לבצע את המשימה הזאת ובימים הראשונים רק מיכליות צבאיות מלוות ומאובטחות נכנסו.
בימים אלו - בין ההלם של ההתקפה לבין הכניסה הקרקעית והתפתחות צפויה של מהלכי קרב ומגבלות תנועה - אספקת הסולר סדירה ורציפה פחות או יותר לכל מוקדי הצריכה.
חלק גדול מצרכני הבנזין (מכוניות) נוסעים בכלי רכב לא אורגניים (שכורים, מושאלים, חלופיים וכדומה...) וכמו כן, נזקקים לשרותי תדלוק בתחנות ציבוריות מה שקודם כמעט שלא נדרש - היתה תחנת דלק בבית או תחנת ציבורית ספציפית קרובה לבית. מה עושים? צריך לפתוח את הדלקנים (טבעות הזיהוי שמסביב לפתח התדלוק) לשימוש ארצי. אם גם אתם נתקלים בצורך - אל תהססו לפנות אלינו ונשמח לסייע.
מידן סולר - להלן נתוניי מחיר הסולר הנמצא בירידה.
מידן סולר, המלא , לחודש נובמבר בקישור.
לפני המלחמה היתה לנו תכנית סדורה ומאורגנת להמשך השנה. מספר סדרות של מפגשים עם פורומים מקצועיים שונים. בניהם, מנהלי תשתיות; מנהלי בתי כולבו ומרכוליות; מנהלי גד"ש ועוד. המלחמה טרפה כמעט את כל "חפיסות הקלפים" וגם את ה"חפיסה" הזאת.
חלק מחברינו הטובים בפורומים לא איתנו. חלק איבדו יקירים. חלק חוו טראומה נוראית. ליבנו עם כולם. משתתפים בצער העמוק, שולחים תנחומים לאבלים, איחולי החלמה לפצועים, גם לפצעי הגוף וגם לפצעי הנפש, ומייחלים לחזרתם במהרה ובשלום של כל השבויים והנעדרים.
מטבע הדברים תכנית המפגשים נעצרה ולעת עתה אנחנו לא מקיימים אותה. אנחנו כמובן מבינים שאין פנות מחשבתית - על פי רוב אין פנאי בכלל... הקהילה נמצאת בסוג של "גלות" ועל סדר היום יש נושאים אחרים מאלו שבהם התכוונו לעסוק. בנתונים האלה אנחנו שואלים את עצמינו מה נכון לעשות עם הפורומים?
להשאיר את האג'נדה המתוכננת ולדחות את המפגשים לימים רגועים יותר? או לקיים מפגשים עם סדר יום אחר. מפגשי תמיכה, הקשבה, שיתוף.... ואם לקיים - היכן? בזום? בבית משקי הדרום? בבית משקי הנגב? אולי להתארח במקום שבו יש כמה קהילות (ים המלח, אילת, נתניה...)
מהי דעת הקהל? מוזמנים לחלוק איתנו מחשבות ותובנות, לבקש בקשות ולהציע עצות.
ימים לא פשוטים עוברים עלינו אבל לצד הזוועות והעצב ומוראות המלחמה הקשים, אנחנו רואים אחדות, אחווה, שיתוף, פרגון, עזרה מכל מיני סוגים וכיוונים.
אנחנו בעצמנו, משקי דן, שקועים עד צוואר בחמ"ל במשקי הנגב, מקשיבים, מקבצים צרכים ומענים ומשדכים בניהם. אנחנו לשירותכם לכל צורך. אוזן קשבת, כתף תומכת, עצה טובה, קישור לעזרה בכח אדם, גורמים אזרחיים או ממלכתיים שיכולים לסייע ועוד ועוד..נסו אותנו, נעשה כמיטב יכולותינו.
וגם, יום יבוא – נקווה שבקרוב, ונחזור אל העסקים כרגיל.
אם יש לכם יכולת להרחיק את המבט אל הימים הטובים שיבואו ואתם יודעים שיהיו בהם צרכים של כלי רכב או של ציוד חקלאי – בואו נדבר על זה. בזה בטוח נוכל לעזור. זה ה"לחם ומרגרינה" ובזה אנחנו טובים. הכי טובים!
"עוד נדע ימים טובים מאלה, עוד נדע ימים טובים פי אלף. שורשינו יעמיקו סלע כמו ארזים בהר.
עוד נדע ימים טובים מאלה, עוד נמתיק מימיו של ים המלח, כשדה ירוק אחר השלף כאשד בלב מדבר.
יחד - כל הדרך, יחד - לא אחרת, יד ביד נושיט לטוב שעוד יבוא, בוא יבוא.
יחד - כל הדרך, יחד - לא אחרת, יחד איש אל איש יפתח את לבבו."
טל אביטן התפנה עם משפחתו משדרות בתחילת המלחמה . הוא מתארח בבארות יצחק ומאושר שם עד הגג - תודה לקיבוץ המארח!
טל הוא צלם במקצועו, מי שצריך , היום יותר מתמיד הוא ישמח לתת שירות מוזמנים ליצור קשר 052-5743215
עדיין לא מקבל.ת את הדיוור שלנו? מוזמנים לשלוח מייל - באיזה תחומ/י עניין את.ה מתעניינים , ואנחנו נדאג שתישארו מעודכנים - *מיועד ללקוחות הארגון בלבד*, נא לציין שם קיבוץ ותפקיד.