השבוע התקיים מפגד"ש – מפגש של פורום מנהלי גד"ש. הפורום נוסד בתחילת השנה (2023) מתוך כוונה לסייע בהשלמת פערי ידע אצל מנהלים בכלל ובנושאים תמחירים בפרט. היוזמה הברוכה צמחה בגידולי שדה נגב, אצל ירון גרימברג. מגדלי הדרום – אורי לוי – הצטרפו בשמחה וכך נוצר עוד ערך מוסף למפג"ש. מפה לשם, משהחל הרעיון להתגלגל, הבנו שפוטנציאל גדול יותר גלום בפורום הזה:
1. עצם המפג"ש של מנהלים שעוסקים באותם תחומים, מתחבטים באותן דילמות ויכולים בקלות להוות "קבוצת תמיכה" זה לזה.
2. הערך המוסף הנ"ל – מפגש בין קבוצות מנהלים מגובשות – מגדלי הדרם וגד"ש נגב. בהתחלה זה היה נראה יומרני, כאילו יותר קל להפגיש גולנצ'יקים עם צנחנים או אוהדי מכבי עם אוהדי הפועל, אבל המציאות הראתה ההיפך. תוך שניה נוצר "הבה נגילה" בקבוצה.
3. ההזדמנות להתאוורר קצת, לצאת מן השיגרה, להחליף אוירה ולקבל פרספקטיבה שונה על המציאות ועל האירועים.
4. הזדמנות פז מבחינתנו להיפגש פנים אל פנים, לשמוע, להשמיע, לראות ולהראות.
אז כאמור, בתחילת השנה, השנה יצאה לדרך סדרת מפגשים ראשונה. באמצע הדרך נשמע קול חזק וברור שמבקש להאריך אותה ולהוסיף לפחות עוד מפגש אחד וכך אכן עשינו. וכשהסתיימה הסדרה, מיד התחלנו לתכנן סדרת המשך שהשבוע (10.7) יצאה לדרך.
הכותרת של המפגש היתה "חקלאות בצל איום בטחוני". מי שלקח על עצמו לארח את המפגש היה מורן פרייבך – מנהל גי"ש נחל עוז. אחת התובנות הראשונות שמורן ניסה להנחיל היא שהאות ד' בגד"ש מיותרת ולכן בנחל עוז מכנים את הענף גי"ש. אולי את אבשלום קור שכנעת, את הגולנצ'יקים פחות... המותג גד"ש מוכר ומבוסס וכנראה שכך יישאר.
ובכן, נפגשנו בכניסה לנחל עוז, עם פריסת בוקר כמובן, ומורן העלה אותנו על עמדת טנק, בפאתים המערביים של הקיבוץ. מדהים! מהצד המערבי של המחפורת – קיבוץ שקט ושלו מתעורר לעמל יומו וחי את חייו בשקט. ברוב ימות השנה... כשעולים על הגבעה, נפרסת ממש מתחתינו העיר עזה במלוא... הדרה?... שכונת סג'עייה. המקום שבו עמד הפילבוקס שהותקף על ידי חולית מחבלים ב – 28 ביולי 2014, במהלך מבצע צוק איתן, אירוע שבו נהרגו חמישה לוחמים. ובין לבין, בין הגדרות, מעל המכשול התת קרקעי, נראה בבירור מאגר המים של נחל עוז, טנדר עומד לידו ומישהו מטפל במסננים. בשדה חמניות, עומד טרקטור כחול וגולל שלוחות טפטוף. טרקטור אחד (ירוק, סוף כל סוף...) חורש את השדה. ממש כמו החזון – הגבול והתלם שחורצת המחרשה עוברים דרך אותן שתי נקודות, באותו קו ישר אחד. מורן דיבר על האתגרים והדילמות, על הקשר עם גורמי הביטחון השונים ואולי הכי חשוב – על מה שהביא אותו מעשרות שנות עבודה (בחקלאות כמובן) בחברות שונות מחוץ לקיבוץ אל הגי"ש המפואר של נחל עוז – התובנה ש"אם אין אני לי – מי לי" ו – "אם לא עכשיו אז אימתי". יש פעמים שהמילה "ציונות קצת חורקת כשהיא יוצאת מבין השפתיים, נשמעת קצת ארכאית, קצת הרצל וז'בוטינסקי ובן-גוריון... אז הנה צליל אחר לגמרי! שם על הגבעה כשמורן מסביר בשיא הפשטות מה הניע אותו לעשות את הצעד הכל כך לא מובן הזה, המילה הזאת מהדהדת ויש לה צליל חד, ברור וערב מאד לאוזן. אמן! ומה יותר מתאים בשביל לפתוח יום שהכותרת שלו היא "חקלאות בצל איום בטחוני".
משם נהגנו בהתאם להמלצה האלמותית של סא"ל קרמבו והמשכנו במועדון. הפריסה של הקפה בשטח היתה, כך הסתבר רק המתאבן. במועדון חיכתה לנו ארוחת בוקר כיד המלך.
בועז בן-סירא, מנהל עסקי בנחל עוז אבל משתלב בקלי קלות בפורום מנהלי גד"ש סקר את הפעילויות של הקיבוץ ואת האתגרים שאיתם הוא מתמודד. מבחינה ביטחונית, התכנית היתה לפגוש את האלוף אליעזר טולדנו, שיום קודם לכן העביר את פיקוד הדרום לאלוף ירון פינקלמן אבל האלוף טולדנו ביטל ברגע האחרון (המשפחה שלו חטפה אותו בהפתעה ובלי תיאום אתנו לנופש קצר בחו"ל). בכ"ז נפגשנו עם נציג בכיר מהפיקוד – סא"ל ליאור בוקסבוים, ראש ענף עורף בפיקוד דרום, לאחר מכן עם רביע כחלול , רפ"ק ר' מחלק מודיעין ימ"ר מג"ב דרום
במסגרת הפינה "חוכמת השדה" הציג מורן בהרחבה את הענף שלו וכבונוס, מצגת שמראה את פערי התיווך הבלתי נתפסים בין תוצרת הארץ ליבוא מחו"ל. הדגמה על ידי השוואת מחירי השום.
תודה ענקית לנחל-עוז, תודה מיוחדת למורן שאירח אותנו למופת. לריקי הפקות על התכנון וההפקה, לחמוטל דויטשמן על ניהול הסדרה וההנחיה ולכל מנהלי הגד"ש שהשתתפו. להלן התכנית להמשך המפגשים:
