שלום לכולם,
87 יום מאז ה – 7 באוקטובר. למעלה מ – 12 שבועות של לחימה ולא רואים את הסוף. או שמא – לא רואים את האור בקצה המנהרה...
אבדן חיי אדם ונזק לרכוש בהיקפים שלא הכרנו בארבעת הדורות האחרונים.
קריסה של קונספציות, של אמונות ושל הלכי רוח, תדהמה, כאב, אכזבה ותחושה חזקה מאד של חוסר ביטחון.
ומן העבר השני של סקלת התחושות – התרוממות רוח לאומית. מפגני ערבות, אחריות, מסירות בכלל ומסירות נפש בפרט. צמד המילים "יחד ננצח" יוצאות מעומק הלב והתודעה ולא רק מן השפה ולחוץ. אנחנו באמת מאמינים ורואים את החוזקה הנובעת מן הלכידות, מהסולידריות, מהתמיכה הרב מימדית ומהפרגון. קשה להאמין אבל זה באמת מכפיל כח משמעותי. כח שלא היינו מודעים לקיומו בקרבנו ושכנראה גם אויבנו המרים לא ציפו להיתקל בו.
הראפר ג'ימבו ג'יי (במקור עומר הברון) הוציא החודש אלבום חדש שנקרא "אה-וואו". הנה כמה מילים מהשיר "במקום שאני גר". אגב, המקום שבו הוא גר – אור הנר, אבל השיר הרבה יותר כללי ועמוק:
"במקום שאני גר
הרוח מבקשת שנבין שהיא בדרך
היא בפקק של בניינים היא בסוף תבוא
לא לדאוג רוב הזמן זה כמו לנשום בערך
הרבה הלכו רחוק ודווקא לכל אלה שגרים קרוב יש בסוף הכי הרבה ביקורת"
למידן הסולר המלא לחצ.י כאן :
לפרטים נוספים , שאלות ו/או סיוע תמיר ארז לשירותכם.