top of page

הוקרה חקלאית 2025

  • mishkeydan
  • 15 בספט׳
  • זמן קריאה 5 דקות

עודכן: 16 בספט׳

בשבוע שעבר קיימנו את האירוע המסורתי של משקי דן.  אירוע שעד לפני שנה קראנו לו חגיגה חקלאית ובצוק העיתים שינינו את השם ל - הוקרה לחקלאים. קשה להפריז בחשיבות הקיומית של החקלאות. כמובן שלמען ביטחון המזון ולצמצום התלות ביבוא מארצות שפחות ופחות אפשר לסמוך על רציפות האספקה מהן. אבל החקלאות חשובה לא פחות בהיבטים ערכיים, חינוכיים, מוסריים. החקלאות משמשת גורם חשוב ומשמעותי בתהליך הארוך של ריפוי ושיקום, מעניקה טעם לחיים, נותנת אופק וסיפוק.

השנה "התארחנו" בבית משקי הדרום (שהוא גם הבית שלנו). קומת הקרקע בבנין שופצה לבלי הכר וכך גם הדשא שבחזית הבנין הפך לגן אירועים. שידרגנו את הגן עם תערוכת תמונות של רפי בביאן מעלומים (שקיבלנו בהשאלה משעלבים) שנקראת "עד התלם האחרון" ומוצגות בה תמונות של חקלאות לאורך הגבול, צמוד צמוד לרצועת עזה. צביקי טסלר (יו"ר משקי הדרום) וליאור שמחה (מזכ"ל התנועה הקיבוצית) בירכו את הבאים. יחד עם מיקי לזר ועודד זבולון – מנכ"לי משקי הדרום ומשקי הנגב בהתאמה, הארגונים הבעלים של משקי דן – ועם שני היו"רים – צביקי הנ"ל ועופר בלוך – יו"ר משקי הנגב, הרמנו כוסית לכבוד שנת תשפ"ו שכבר מתחממת על הספסל.

ויחד עם כל הקהל ועם כל עם ישראל ייחלנו לשובם המהיר של כל החטופים ולסיום המלחמה.

לחיי שנה טובה ובשורות טובות
לחיי שנה טובה ובשורות טובות

קינחנו בהופעה נהדרת! של יונתן גרובר", סטנדאפ ועוד" כמו שהאמן עצמו קורא למופע. מופע שנון, אינטלגנטי,

מצחיק ברמות ושום דבר לא מתחת לחגורה. תודה לכל האורחים. תודה להנהלת משקי דן ולצוות העובדים. תודה מיוחדת לריקי שניהלה ביד רמה את ההפקה. ותודה לכל הגורמים מבית ומחוץ שעשו לנו ערב מיוחד במינו.

 

דבר המנכ"ל באירוע הוקרה לחקלאים / מיכה אמיר

ערב טוב חברים יקרים, חקלאיות וחקלאים, מנהלות ומנהלים, מכובדי כולם.

לפני שנה קיימנו את האירוע הזה בקיבוץ חצרים רבתי – במרחב צמוד דופן שבו שוכנת קהילת בארי באופן זמני. הפנינו זרקור אל השכנות הטובה, המחויבות והערבות ההדדית.

ree

מנין הימים מאז השבעה באוקטובר היה אז 344. נצח נצחים במונחי סבלם של החטופים ובני משפחותיהם, לחימה, געגוע, כאב, פצועים, שכול ועומס על גבם של המשפחות. נמנענו מלהשתמש בביטוי חגיגה חקלאית, ביטוי  שכבר מלאו לו 17 שנים. החלפנו אותו בהוקרה חקלאית. מאד קיווינו שבמהלך השנה שבפתח תוחזר עטרה ליושנה ונשוב לכנות את האירוע הזה חגיגה חקלאית. זה לא קרה ונשארנו עם הוקרה. גם השנה. אנו מייחלים שתכלינה שנים וקללותיהן ותחלנה שנים וברכותיהן ובעזרת השם נחזור לחגיגה חקלאית.

כאן המקום להזכיר ולציין לשבח (שוב) את החקלאות במלחמה. את המסירות והנחישות להיאחז לא לוותר, לא להרפות. להמשיך לקיים את הפעילויות, הן באדמה והן בענפי בעלי החיים, בכל מחיר. ההיאחזות העיקשת הזאת בחקלאות התבררה כגורם משקם ומרפא, כגורם שנותן טעם ומהות לחיים.

אני מבקש לסיים בקריאה ובתקוה לחזרת כל החטופים הביתה, לסיום המלחמה הארוכה והארורה ולשקט וביטחון מתמשכים.

שהשנה שבפתח תביא עמה בשורות טובות, הצלחות, שגשוג, צמיחה ונחמה.

שנה טובה, המשך ערב מהנה!


לוחמים וחולמים / אורי לוי מגדלי הדרום

ree

השכם בבוקר, כמעט בכל בוקר, אני חולף על פניו. האיש על הגשר.

עומד שם לבד, דגל צהוב ביד, ומנופף לאלפי המכוניות שעוברות תחתיו.

השכם בבוקר, כמעט בכל בוקר, אני מהבהב עם האורות, זוקר אגודל ומקבל ממנו נפנוף בחזרה.

השכם בבוקר, כמעט בכל בוקר, אני חולף על פני האיש הזה. בעיני הוא  - לוחם וחולם.

אינני יודע את שמו, את גילו או את סיפור חייו.

אבל ברור לי שעולמו נחלק לשלושה: עולם העבר, עולם הווה ועולם המחר.

בעולם העבר, ספג ערכים. איתם בעולם ההווה הוא נלחם במציאות קשה ומתסכלת, עם מקל ודגל.  הוא לוחם וחולם שבעולם המחר יהיה טוב יותר.  

כמו האיש על הגשר, כך גם אנחנו החקלאים.

השכם בבוקר, בכל בוקר, קמים החקלאים לעבודתם. לוחמים וחולמים.

עולמם נחלק לשלושה: עולם העבר, עולם ההווה ועולם המחר.

מעולם העבר ינקו ערכים של אהבת האדם והאדמה, החקלאות, החיבור לטבע והמרחבים הפתוחים. מעולם העבר העשירו ניסיון חיים ומקצועיות.

עם כלים אלו, הם נאבקים במציאות חקלאית מאותגרת עד הקצה. שינויי אקלים, פגעי מזג אוויר, מזיקים, מחלות, עשבים רעים ופגעי אדם ומדיניות מקשה.

מתעקשים בדבקות לזרוע ולקצור כל פינה, עד התלם האחרון.

בכל יום מחדש חולמים על המחר.

 עולם המחר, ייראה שונה. חקלאות מתקדמת. נמצה טכנולוגיות חדשניות, נמצא גידולים חדשים ונשתמש בתבונה בבינה מלאכותית, המהווה מגבר רב עוצמה לבינה האנושית.

 אתם תראו... חלומות מתגשמים.

השכם בבוקר, בכל בוקר, קמים חקלאים לעבודתם. לוחמים וחולמים.

 תרשו לי  לשתף חלום אישי. יש לי חלום (משותף עם כולנו) שיתגשם כבר מחר. שגלי, זיו, איתן, אריאל, דוד, בר, מתן, אלון, ענבר וכל אחיהם, החיים והחללים,   ישובו הביתה מחר. אמן!

ree

הוקרה חקלאית / צביקי טסלר

ree

נכון להיום, כיו"ר משקי הדרום וכיו"ר קיבוץ ניר עוז,  אני מרגיש מאוד בבית במשקי דן, שזה אולי הארגון המשמעותי ביותר שמחבר בין משקי הדרום לבין משקי הנגב – ארגונים אחים שמקיימים מרחב משותף גדול של פעילות לטובת המשקים.

בתחילת הדברים אבקש להביע הערכה גדולה מאוד לכל חקלאי דרום-ונגב-המדינה, לעובדים בארגונים ולמי שמובילים אותם – מיקי ועודד, ולמיכה שנמצא בחיבור האיכותי שבין השניים.

אנחנו בפתחה של שנת תשפ"ו ולמען האמת קשה לאמץ תחושה של חגיגיות שכה צריכה לאפיין את תקופת החגים בפתחה של כל שנה חדשה.

בהמשך הערב אנחנו מתכננים לצחוק וגם נצחק, כי החיים, גם לאחר האסון הגדול שפקד אותנו לפני שנתיים, ממשיכים. אם נרצה ואם לא, החיטה צומחת שוב וצריך לזרוע בדמעה וצריך לדעת גם לקצור ברינה. ובתוך החגיגה החקלאית ולקראת שמחת החג אנחנו אפילו לא זקוקים לשבור כוס כדי להזכיר את החורבן כי הוא נוכח, ואפילו הזיכרון, עדיין מתהווה.

ראש השנה כידוע זה לא השם של החג כפי שמופיע בתורה. התורה מכנה את ראש השנה, שנמצא בכלל בחודש העברי השביעי – יום תרועה או יום הזיכרון.

והמצווה המובילה בראש השנה היא "לשמוע קול שופר". השמיעה היא פעולה פאסיבית. בניגוד לראיה שהיא פעולה אקטיבית שכן אפשר גם לעצום עיניים, השמיעה היא פאסיבית וכמעט כפויה עלינו כי לא ניתן לעצום אוזניים. ועדיין אנחנו מצווים לשמוע קול שופר באופן אקטיבי. היכולת לשמוע, להאזין, להקשיב ולהבין את הזולת היא יכולת חשובה. אפשר לפתח אותה גם באמצעות ההתמקדות בשמיעת קול השופר שיש בו, בקול השופר, גם מהכוח והעוצמה אבל גם מהתחינה ומהבקשה.

תרועת השופר מקושרת במסורת היהודית לכמה ערכים. אחד המובילים שבהם הוא ערך החירות. שלוש פעמים ביום מבקש האדם היהודי המתפלל בתפילת העמידה את הבקשה: "תקע בשופר גדול לחירותנו".

ובתורה במסגרת הציווי של שנת היובל כתוב: "וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ, בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ.

החירות היא ערך מכונן ואולי הבשורה הראשונה של עם שערס לידתו היא היציאה משיעבוד לחירות. לחירות שיש בה אחריות.

מכאן נאחל לעצמנו שנדע להקשיב האחד לשני שנדע להאזין לקול שקורא לנו לפעול טוב בעולם, ושקולו של השופר יבשר גם את החירות, את הדרור ואת השיבה של כל אחינו לעמם ולאדמתם.

ונסיים באיחולים מתוך תפילתו של כוהן גדול ביום כיפור:

שֶׁתְּהֵא שָׁנָה זו הַבָּאָה עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל בְּכָל מָקום שֶׁהֵם גְשׁוּמָה. וְאַל תִּכָּנֵס לְפָנֶיךָ תְּפִלַּת עובְרֵי דְרָכִים לְעִנְיַן הַגֶּשֶׁם בִּלְבַד, בְּעֵת שֶׁהָעולָם צָרִיךְ לו. שָׁנָה שֶׁיִּתְּנוּ עֲצֵי הַשָּדֶה אֶת תְּנוּבָתָם. 

שנה טובה!


 
 
bottom of page